עצם היותנו גרים בסין אנחנו חוגגים את כל החגים, של רוב הדתות – החגים שלנו, של הסינים ושל האמריקאים (הסינים תפסו בעלות גם על זה) מה שאומר שחופשים יש בלי סוף. ראש השנה הסיני זה החג הגדול ביותר של הסינים וגם החשוב ביותר, הם חוגגים
פעם חשבתם מה היא ההשראה שלכם? מאז שנכנסתי לספורט, לפני קצת יותר מ3 שנים ניסיתי לחפש השראה, מישהי/מישהו/משהו שאני אראה ואני אגיד וואו זה ההשראה שלי, ככה אני רוצה להצליח, לעשות דרך כזאת ולהגיע למשהו דומה. כל פעם ראיתי מישהי אחרת, בארץ או בחול ואמרתי
אני אחרי לידה! את המשפט הזה רשאיות להגיד נשים שנמצאות בשלב של יום אחרי לידה ועד ארבעה חודשים אחרי לידה (וגם זה יותר מידי, אבל פינקתי אתכן). מחודש אחרי לידה (ואחרי שהלכת לרופא שיבדוק שאת כשירה להיכנס לכושר) אפשר להתחיל להתאמן. אחרי שהכל חזר למקום,
תקופת החגים זאת התקופה הכי יפה בשנה, כל המשפחות מתאחדות, נפגשים עם הדודים שכמעט ולא יוצא לנו לראות ביום יום, הילדים נפגשים עם כל הבני דודים ובעיקר יש הרגשה של כיף. אבל עם הכיף הזה מגיע גם הרבה אוכל, מזה הרבה – מלא אוכל, לטעמי
חזרתי לצ׳יינה. החזרה היתה די טובה, הילדים התאקלמו מהר וגם אני כבר כמעט שכחתי שהייתי בארץ (או שאני יותר עובדת על עצמי ורוצה להאמין ששכחתי, אבל נו, זאת גם דרך) אחרי חודש וחצי בארץ לא פשוט לחזור לשקט, עם כמה שהוא כיף השקט הזה ואני
מגיל 4 עסקתי בספורט כדורגל, כדורסל, כדורעף, אהבתי את המשחק עצמו, לא את שמסביב ולא את ההשקעה שצריך כדי להצליח בזה. הייתי מוכשר אבל עצלן לא אהבתי לרוץ, לעבוד קשה תמיד אהבתי לאכול מה שבא לי, לא אהבתי שהעירו לי על האוכל או על הכמות
ההכנות לפני, ההתרגשות, הציפייה. כל אלה ליוו אותנו בימים שלפני הנסיעה לארץ, הילדים מסתובבים באופוריה בבית שבועיים לפני, אני מתחילה את האריזות שבוע לפני, וההתרגשות בשיאה. חצי שנה שלא היינו בארץ. רק מי שחי מחוץ לישראל יכול להבין את הרגשות שלי ושל בני משפחתי, הרצון
"יש לך מלא זמן פנוי, את לא עובדת ולך קל יותר". נעים מאוד אני שי זהבי, אמא במשרה מלאה ל 3 ילדים די קטנים, מקסימים ואהובים שלא אהבו לישון אף פעם, תמיד קינאתי בחברות שלי שסיפרו, שהילד שלהן ישן לילה שלם בגין 4 חודשים, אצלי
