אביב הגיע פסח בא. עוד חג לפנינו, פסח כמעט וכבר כאן. כמה שאני אוהבת את החגים, כל המשפחה יחד– נהנים, שרים שירי חג, צוחקים, מעבירים חוויות, אוכלים, בעיקר אוכלים.  לפני כל חג אני חוששת, איך אני הולכת לעבור אותו בשלום.  איך אפשר בכלל להתמודד עם כל המאכלים שלאמא סבתא ודודה נינה, המאכלים שמגיעים מחדש כל חג וגורמים לי לסטות מהדרך אותה בחרתי, הייתי כל כך חזקה, שמרתי כל כך טוב ואז הגיע פסח, ואני חייבת לטעום מצה רטובה עם שוקולד שחר, או להכין בורמוליקוס כדישאוכל להיזכר בסבתא שושנה שלי זכרוני לברכה, כי לא באמת הייתי יכולה לעבור את חג הפסח בלי שהיא תכין וגם תכריח אותי לאכול 4 טון בורמוליקוס  (בתרגום חופשי-5 חבילות מצות עם ביצה, מלח ושמן, הרבה שמן! יותר מידי שמן!) תשתדלו לאכול את אותה כמות האוכל שאתם אוכלים ביום יום   ולא להתפתות לאכול עוד ועוד שאתם לא באמת רעבים. איז איך עוברים את החג הזה בשלום?  מתמידים!!!!!  תשתדלו לא לאכול עם העיניים, לשמור על סדר בארוחות בדיוק כמו שאתם רגילים, לא לנשנש בין לבין יותר מידי, לנסות לאכול את אותה הכמות אוכל שאתם אוכלים בדרך כלל ולא להתפתות למלא עוד צלחת אחרי שכבר שבעתם. נכון הילדים בחופש ורוב הזמן אוכלים בחוץ, מוזמנים לארוחות ערב אצל חברים, משפחה ועל האש.  בדיוק פה נכנסת המילה–התמדה! הרצון והיכולת להצליח לשמור גם בחג, וכן שיש רצון יש גם יכולת, אתם תופתעו לגלות כמה כוח יש בנו שאנחנו באמת רוצים משהו. אז ראשית, נתחיל בארוחת החג, נשתדל להתמקד בדברים הבריאים יותר, ננסה להימנע ממטוגנים ופשוט נבחר בחוכמה את מה שאנחנו רוצים לאכול, נטעם מהכל אבל בכמות הנכונה. אם ממש ממש בא לכם מצה עם שוקולד אז תרשו לעצמכם אחת, זה בסדר אסור למנוע מעצמכם הכל מהכל, אבל אחת בכל פסח ולא אחת בכל יום.  הכל עניין של מינון, לא צריך לטעום את כל העוגות שסבתא הכינה אפשר לבחור עוגה אחת וממנה להנות, אותו הדבר גם אם הלכנו לעל האש– אין צורך לאכול מצות  בכמויות אפשר להסתפק במצה אחת, בשר וסלטים בצד.    אני יכולה להגיד בפה מלא שאני נהנת מעל האש היום יותר מאי פעם, אם פעם הייתי מנגבת פיתות בלי הכרה עם חומוס ולא היה נשאר לי מקום לבשר, היום אני     נהנת מהבשר יותר.  תמיד תזכרו שאנחנו אחראים לעצמנו, אם נבחר לעבור את החג הזה בכיף ולא להצטער אחר כך אז כך יהיה. עם כל הקושי שמביא החופש הזה עם הילדים אני מבקשת מכם אל תזניחו את האימונים! תעשו אל תוותרו, גם אם לא הספקתם את כמות האימונים שאתם רגילים אליה תנסו לעשות חצי מזה, תנסו לעשות קצת תרגילים בבית או לצאת להליכה או ריצה עם חברה. ובנימה אופטימית זו אני מאחלת לכולנו פסח שמח וכשר  פסח מלא באהבת חינם, חום של משפחה והכי חשוב פסח בריא וספורטיבי.

הייתי שם כל כך הרבה פעמים, התמודדתי עם ההחלטה מה אני הולכת לאכול היום במסעדה, בזמן שאני מנסה לשמור על אורח חיים בריא. הדבר הראשון שהייתי ממליצה- זה לא להבהל! לא להרגיש אשמים אם קצת חרגנו, הכל בסדר! הדרך היא לא להיות קשים מידי עם

עצם היותנו גרים בסין אנחנו חוגגים את כל החגים, של רוב הדתות – החגים שלנו, של הסינים ושל האמריקאים (הסינים תפסו בעלות גם על זה) מה שאומר שחופשים יש בלי סוף. ראש השנה  הסיני זה החג הגדול ביותר של הסינים וגם החשוב ביותר, הם חוגגים

פעם חשבתם מה היא ההשראה שלכם?  מאז שנכנסתי לספורט, לפני קצת יותר מ3 שנים ניסיתי לחפש השראה, מישהי/מישהו/משהו שאני אראה ואני אגיד וואו זה ההשראה שלי, ככה אני רוצה להצליח, לעשות דרך כזאת ולהגיע למשהו דומה. כל פעם ראיתי מישהי אחרת, בארץ או בחול ואמרתי

אני אחרי לידה! את המשפט הזה רשאיות להגיד נשים שנמצאות בשלב של יום אחרי לידה ועד ארבעה חודשים אחרי לידה (וגם זה יותר מידי, אבל פינקתי אתכן). מחודש אחרי לידה (ואחרי שהלכת לרופא שיבדוק שאת כשירה להיכנס לכושר) אפשר להתחיל להתאמן. אחרי שהכל חזר למקום,

תקופת החגים זאת התקופה הכי יפה בשנה, כל המשפחות מתאחדות, נפגשים עם הדודים שכמעט ולא יוצא לנו לראות ביום יום, הילדים נפגשים עם כל הבני דודים ובעיקר יש הרגשה של כיף. אבל עם הכיף הזה מגיע גם הרבה אוכל, מזה הרבה – מלא אוכל, לטעמי

חזרתי לצ׳יינה. החזרה היתה די טובה, הילדים התאקלמו מהר וגם אני כבר כמעט שכחתי שהייתי בארץ (או שאני יותר עובדת על עצמי ורוצה להאמין ששכחתי, אבל נו, זאת גם דרך)  אחרי חודש וחצי בארץ לא פשוט לחזור לשקט, עם כמה שהוא כיף השקט הזה ואני

לקח לי שבוע להתאושש, אבל בסוף זה קרה אין יותר מידי ברירה ילדים, גנים, אימונים, חברות – הזמן בארץ קצוב והמלאכה מרובה, אין זמן למנוחה. אני מניחה שתקופת המונדיאל היא פחות אהובה על הנשים שבנינו, אבל התקופה הזאת אצלי היא חלומית – חופשה של חודש

מגיל 4 עסקתי בספורט כדורגל, כדורסל, כדורעף, אהבתי את המשחק עצמו, לא את שמסביב ולא את ההשקעה שצריך כדי להצליח בזה. הייתי מוכשר אבל עצלן לא אהבתי לרוץ, לעבוד קשה תמיד אהבתי לאכול מה שבא לי, לא אהבתי שהעירו לי על האוכל או על הכמות