הארוחה המותרת שלי

ירקות, פירות, כמעט בלי פחמימות – זאת הדרך שלי, ככה אני חיה ביום יום ואוהבת את זה, באמת אוהבת את זה אבל לפעמים גם לי יש חשקים, גם לי בא קוביית שוקולד, או חתיכת עוגה ליד הקפה בשבת בבוקר.

עשיתי לעצמי כלל-ארוחה מותרת פעם בשבוע, אצליבדרך כלל זה ביום קבוע (אבל ארוחה מותרת ולא יום מותר).

כל השבוע אנחנו במירוץ החיים- עבודה, ילדים, לימודים, אירועים, חברים וכל מה שמלווה כל אחד מאיתנו ביום יום, ואז מגיע יום שישי, שהיינו גרים בארץ היינו עושים שישי אחד אצל המשפחה שלי ושישי אחד אצל המשפחה של ערן, בשני המקרים האכול היה הכי טעים שאפשר לדמיין.

סלטים, מנה ראשונה, עיקרית ואחרונה, אני רק כותבת על זה ומתגעגעת כל כך.

היה שלב שהייתי ממש בתחילת התהליך שהייתי מוותרת על כל זה, היום שכולנו מחכים לו, החיבור למשפחה, היום שבו משלימים פערים ונהנים אחד מהשני, לי הוא הפך פחות מהנה כבר לא היה לי למה לחכות – לחלה של אמא או לעוגה של סבתא, הייתי אוכלת סלט ואם ממש מתפרעת הייתי אוכלת דג אבל בלי חלה, איך אפשר לאכול דג בלי חלה?

מהר מאוד הבנתי שככה אני לא יכולה להמשיך, אין לי למה לצפות ואני מכניסה את עצמי לדיכאון, קצת מצחיק להגיד דיכאון בגלל אוכל אבל באמת שככה הרגשתי.

תמיד אומרים שאוכל זה אחת מההנאות הכי גדולות בחיים ואני מסכימה עם המשפט הזה, כל כך מסכימה איתו, אין מישהי שאוהבת אוכל כמוני, אם תשאלו אותי מה הבילוי האהוב עליי ללא ספק התשובה שלי תהיה- ללכת למסעדה טובה, עם אוירה טובה שאפשר לאכול טוב, לשתות דרינק טוב ופשוט להנות מהחברה שאני נמצאת איתה, זאת בדיוק הסיבה שהחלטתי שיהיה לי יום בשבוע שבו אני יעשה ארוחה מותרת.

מה זה אומר?

שביום הזה, בארוחה הזאת אני אוכלת מה שבא לי, נותנת לגוף שלי את מה שהוא מבקש וכל כך צמא אליו.

טוב נראה לי שכבר הבנתם, אני לרוב בוחרת ביום שישי, משהו בשילוב הזה בין אוכל ומשפחה עושה לי כל כך טוב, בדרך כלל תראו אותי אוכלת את הדג עם חתיכת חלה ליד, או שותה תה בסוף הארוחה עם חתיכת עוגה, לפעמים זה יהיה קינוח במסעדה שאני ממש ממש אוהבת ולפעמים זה יהיה המבורגר כי ערן מתעקש לאכול המבורגר אחרי משחק אז אני לא מסרבת לו ואוכלת יחד איתו.

ככה השארתי לעצמי משהו לחכות לו, זה הרי משהו שהגוף דורש והנפש זקוקה לו .

כמובן שכל אחד מאיתנו יכול לבחור לעצמו מה לאכול, מתי לאכול אם בכלל.

כל אחד יכול לעשות לעצמו ארוחה מותרת, ככה לא נישבר בתהליך, ככה יהיה הרבה יותר קל במשך היום או השבוע שאתם יודעים שמשהו טוב מחכה בסופו.

כבר התחלנו לדבר על מסעדות ואהבה לאוכל, והרבה שואלים אותי מה עושים שיוצאים בערב?

איך בכלל אפשר ללכת למסעדה אם אני לא יכולה לאכול את מה שמגישים?

איך אפשר לעמוד בפיתויים?

חשוב לי לדבר על זה ולהסביר מה אני עושה כי אני מאמינה שזאת הנקודה שרבים נופלים בה.

שבוע שעבר פתחו אצלנו מסעדה איטלקית חדשה, היא ממוקמת על גג בניין ממנו רואים את כל הנוף של גוואנגזו, ותאמינו לי העיר הזאת בלילה כל כך יפה, בניינים גבוהים מוארים בכל צבעי הקשת.

שווה תמונה וגם שווה טעימה.

לא התנגדתי ללכת לנסות מקום חדש, זה לא שיש פה כל כך הרבה אופציות, וגם נראה לי שלמלצרים במסעדה הקבועה שלנו קצת נמאס מאיתנו.

התלבשנו יפה ויצאנו, פגשנו חברים טובים והתיישבנו בשולחן שממוקם הכי טוב במסעדה, בזמן שאני עוד עסוקה בנוף התפריט כבר הגיע וכולם התחילו לעיין בו, הם חייכו ושאלתי מה קרה בחצי חיוך כזה שמראה שלא באמת הבנתי על מה הם צוחקים, "כנראה שתאכלי פיצה היום", המסעדה איטלקית ומה בעצם יכולים להגיש שם חוץ מפיצה ועוד כמה דברים משמינים במיוחד, לקחתי את התפריט והתחלתי לסמן את כל המנות שאין בהן בצק מסוג כזה או אחר.

4 סלטים, 5 תוספות למנה העיקרית ושני סוגי דגים.

ביקשתי אני להזמין ושיסמכו עליי, למרות שהדבר שהכי היה בא להם זה לטעום את הפיצה שהאמת עשתה ריח מגרה במיוחד בכל המסעדה, הם זרמו איתי והסכימו.

בסוף הארוחה, אחרי שלא אכלנו דברים לא בריאים ומשמינים הם טענו שרק אני יכולה למצוא מה לאכול במסעדה איטלקית וגם לצאת מרוצה שלא עליתי 2-3 קילו.

לא רק אני יכולה, כולנו יכולים, אנחנו רק צריכים להחליט עד כמה אנחנו רציניים ולגלות שבכל מסעדה יש תפריט מגוון.

וגם אם כל הסובבים אותנו אוכלים משהו שלנו פחות מתאים כי בדיוק אתמול התחייבנו שאנחנו מתחילים דרך חדשה, תהיו בטוחים שגם לכם יש מה לאכול, פשוט צריך להסתכל על התפריט קצת אחרת.

אז אל תוותרו על מסעדות, תצאו, תבלו, תהנו, תצטלמו והכי חשוב תחזרו גאים שהצלחתם ולא נשברתם .

ותתייגו אותי שגם אני אהיה גאה.

שיתוף פוסט זה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email