איך אורח חיים בריא הציל לי את החיים

מגיל 4 עסקתי בספורט

כדורגל, כדורסל, כדורעף,

אהבתי את המשחק עצמו, לא את שמסביב ולא את ההשקעה שצריך כדי להצליח בזה.

הייתי מוכשר אבל עצלן

לא אהבתי לרוץ, לעבוד קשה

תמיד אהבתי לאכול מה שבא לי, לא אהבתי שהעירו לי על האוכל או על הכמות ואם כבר העירו לי אז הייתי עושה בכוונה ואוכל עוד

עד שהגעתי בגיל 27 למשקל של 125 קילו ו42 אחוזי שומן!

יום שבת קייצי הייתי בים ואישתי צילמה אותי יושב בחולות משחק עם הקטנה שלנו,

שהגעתי הביתה ראיתי את התמונה וירדו לי דמעות, היה לי ממש חזה של אישה.

בוקר למחרת כבר התייצבתי אצל הרופא במטרה לעבור ניתוח לקיצור קיבה.

כעבור חודשיים, עברתי את הניתוח וחיי השתנו ב-180 מעלות.

יצאתי מהניתוח עם כאבים עזים וחום, הרופאים לא הבינו מה השתבש, כעבור יומיים שוב הוכנסתי לחדר ניתוח בעקבות זיהום, כעבור שבוע שוב לחדר ניתוח, מסתבר שהיה לי דלף (סיבוך ידוע בניתוח כזה).

עד שכבר עלו על הבעיה כבר הייתי מסובך,

נדבקתי בחיידק בבית חולים שעמיד לרוב האנטיביוטיקה והיו צריכים אישור מיוחד כדי לתת לי את התרופה שמתאימה לי.

אסור היה לי לאכול דרך הפה היו מאכילים אותי דרך הוריד.

בזמן שהרופאים עקבו אחרי החיידק הם פספסו דבר אחר, שהמצב שלי התדרדר בעקבות חוסר ויטמינים והאוכל שהאכילו אותי דרך הוריד לא הכיל ויטמינים (ראה מקרה תינוקות רמדיה).

החלו תסמינים שהיו צריכים להאיר את עיניהם של הרופאים אבל זה לא עזר,

בעיות בראייה, הזיות, דיבור לקוי, חוסר יכולת ללכת לבד, להתקלח, לזכור.

רק כאשר לא התעוררתי מהשינה נדלקה לכולם הנורה האדומה .

במהלך משחק של מכבי ת״א חייגתי לשי גיסתי ודיברתי שטויות, שאני עומד על גג בית החולים עם אופניים ויש שם רחבת דשא ואני נוסע עם האופניים, ניתקתי והתחלתי לשלוח לה ולאישתי מלא הודעות לא מובנות, הייתי בהזיות חזקות, מהר כל המשפחה הגיעה לבית החולים, הורידו אותי לטיפול נמרץ.

מכאן, יש לי רק תמונה אחת בראש,

שמו אותי בחדר צמוד לאחיות כי הייתי במצב קשה 

המון חברים ובני משפחה עומדים מסביב למיטה,

קם מהמיטה בטענה שיש לי דקירות בחזה,

הם יודעים שיש לי הזיות אז הם בצחוק אומרים בסדר, אתה שוב הוזה,

כעבור כמה שניות הגיע הבום

שוב כאב חד בחזה כמו גרזן, מולי היה מוניטור וצ'קלקה מעליו הוא התחיל להבהב, האחיות קמו בבהלה מהכסא ורצו לכיווני,

הראש נפל לי הצידה 

מתברר שזו הייתה קריסת מערכות,

כולם חשבו שאני מת,

בכו מחוץ לחדר כאשר הרופא יצא לבשר להם שהמצב לא טוב והוא לא יודע אם אני יחזיק מעמד.

כבר אמרתי שאני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות? 

כעבור כמה ימים מצבי ״השתפר״ יצאתי מטיפול נמרץ וכעבור חודש השתחררתי הביתה,

כאן התחיל המסע של החיים שלי.

השתחררתי על כסא גלגלים כשאני לא יכול ללכת על הרגליים ועם פגיעה מוחית חמורה,

לדברי הרופאים, בספק אם אני יוכל ללכת לבטח לבטח שלא לרוץ לעולם.

פה קיבלתי את הסטירה של החיים שלי,

שום דבר לא הכין אותי לזה

אבל כמו שהיתי הולך נגד הזרם מגיל קטן גם במקרה הזה המשכתי במסורת,

עשיתי הכל כדי להראות לכל הרופאים שהם טועים

שאני יהיה נס מהלך, תרתי משמע.

כעבור שנה קמתי מהכסא גלגלים לאחר שיקום אינטנסיבי בבית לוינשטיין.

אחי הצמיד לי את הצוות הרפואי של מכבי תל אביב שעשו עבודה יוצאת מהכלל וגרמו לי ללכת על הרגליים, דבר שהוגדר כנס רפואי (לפי ספרי הרופאים, עד היום אף אחד לא הצליח להשתקם מפגיעה מוחית של חוסר ויטמינים).

החלטתי שאני נרשם לחדר כושר והפעם כדי לעבוד ולא רק להצטלם.

התחלתי ללכת ב6 בבוקר כשאין אנשים כי הייתי מתבייש שייראו אותי הולך כמו שיכור או מדבר לא ברור.

התרחקתי מבני אדם מהבושה.

לא הצלחתי להשלים עם המצב החדש שלי.

פעם, פעמיים, שלוש ראיתי שהשד לא כזה נורא,

ביקשתי ממאמן אישי שיבנה לי תוכנית אימון בהתאם למגבלות שלי, מה אני כן יכול לעשות ומה לא

התמכרתי לזה,

התמכרתי להרגשה הזאת להתחיל את היום אחרי אימון,

גם שבחוץ 5 מעלות בשעה 6 בבוקר הייתי קם לאימון.

ספורט זה לא רק להיות רזה עם קוביות, זה גם לנפש, לבוא להוציא את המיטב ממך וכשאתה יוצא מהאימון לדעת שניצלת את השעה שעתיים שלך בצורה הטובה ביותר,

כשאתה מרגיש טוב עם עצמך כל החיים שלך משתנים.

בחיים לא הייתי שלם עם איך שאני נראה

והיום אני כן!

בזכות השינוי בראש, שקודם כל תזונה נכונה ובריאה וספורט זה דרך חיים לא דיאטה של הכן גופך לקיץ ואז בחורף בורקסים ולאפות.

התחלתי לאכול בריא ולחיות אורך חיים ספורטיבי.

חלפו להם 4 שנים,

היום אני שוקל 74 קילו עם 16 אחוזי שומן!

כל מי שעובר את הניתוח הזה בשנה הראשונה מרזה הרבה והוא מרגיש שזה קסם, אז הוא מרשה לעצמו לאכול ואז הוא משמין חזרה.

רוב מנותחי קיצור קיבה מעלים את המשקל שלהם חזרה כי יש להם מוח שמן,

הם אוהבים צלחת עמוסה בכל טוב.

הם לא אוהבים ספורט.

התאהבתי במושג הזה ספורט, 

אין יום שאני לא מתחיל עם אימון ב6 בבוקר, מגיע ראשון לחדר כושר, עם כל הקשיים,

הרי ככה גדלתי אף אחד לא יגיד לי מה לעשות.

שנה התאמנתי אבל לא הגעתי למצב של חיטוב או בליטת שרירים, עדין לא יכלתי להצטלם בלי חולצה,

היה לי מלא עור עודף מהניתוח.

שוב נכנעתי, הלכתי לברר על ניתוח להשלת העור, 

שריינתי תאריך

ואז חבר הציע לי להכנס לתוכנית החיטוב  וההרזיה של הרבלייף.

הלכתי לפגישה לשמוע על מה מדובר,

השתכנעתי!

אמרתי ננסה, לא צריך ישר ניתוח הרי אנחנו יודעים מה קרה בפעם שעברה שעברתי ניתוח.

קיבלתי תפריט ותכנית אימון,

רכשתי את הערכה של השייקים חלבון (מחומרים טבעיים וצמחים בלבד!)

ויצאנו לדרך. 

היום אני אוכל כל 3 שעות,

6 בבוקר- בננה וקפה

אימון

שייק חלבון בסיום

9:00 מעדן עם כמה שקדים

12:00 סלט טונה וביצה קשה

15:30 סלט חזה עוף פלוס 4 כפות אורז

18:00 קפה וחטיף אנרגיה

21:00 חביתה וירקות/חצי גביע קוטג עם פירכית

התחלתי את התהליך כשאני שוקל 82.5 עם 27 אחוזי שומן

כעבור 3 חודשים 

כיום אני שוקל 74 קילו עם 16 אחוזי שומן

שצמצמתי היקפים של 38 ס״מ בשלושה חודשים בלבד!

מטורף!

אז טיפ קטן לסיום,

הכל בראש שלכם, אל תוותרו לעצמכם! 

אל תלכו לדרך הקלה של הניתוח אולי תהיו רזים, אבל יש מצב שגם תהיו נכים כמוני

תתחילו לאכול בריא!

תעשו ספורט!

תיהנו מהחיים!

אבי זהבי

שיתוף פוסט זה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email