תהיי ההשראה של עצמך

פעם חשבתם מה היא ההשראה שלכם? 

מאז שנכנסתי לספורט, לפני קצת יותר מ3 שנים ניסיתי לחפש השראה,

מישהי/מישהו/משהו שאני אראה ואני אגיד וואו זה ההשראה שלי, ככה אני רוצה להצליח, לעשות דרך כזאת ולהגיע למשהו דומה.

כל פעם ראיתי מישהי אחרת, בארץ או בחול ואמרתי ככה אני רוצה שיהיה לי, בא לי שיהיה לי סטודיו כמו שלה (יהיה בעזרת השם אבל משהו שהוא שלי, עם החותם שלי!)

בא לי לעשות אימונים כמו שלו (עשיתי טובים יותר!) ועוד ״בא לי״ כאלה ואחרים, ככה אני רוצה להצליח, הרי זה דרך העולם- לראות משהו שיש למישהו אחר ולהגיד גם אני רוצה. 

למה? למה שלא פשוט נהיה אנחנו, כל אחת מאיתנו מוצלחת כמו שהיא, יפה כמו שהיא, כל אחת מאיתנו צריכה להיות השראה של עצמה.

תמיד אחרי ״בא לי״ גיליתי שאני עושה את זה אחרת, עושה את זה כשי, בדרך שלי, טוב יותר מבחינתי ואז הבנתי שהמלחמה היומיומית שלי, שלך -היא לא לנסות להיות כמו מישהו אחר,  או טובה יותר ממישהו אחר,  אלא להיות טובה יותר ממה שהייתי אתמול, להילחם על עצמי,  על ההצלחה שלי, אם עשיתי היום משהו טוב, מחר אעשה טוב יותר.

אם הצלחתי לרוץ 10 קילומטר, מחר אנסה בכל הכוח לרוץ 12.

להילחם בעצמנו זאת המטרה האמיתית, ככה נהפוך טובות יותר, חזקות יותר, מוצלחות יותר. 

כל עניין הריצה אצלי התפתח די בטעות, אמרו לי שאני צריכה לעשות אירובי בכדי שארד במשקל

(כמה שנאתי אירובי זה היה כל כך קשה!!!) אז ניסיתי כל מיני שיעורים, אימונים עד שיום אחד ערן אמר לי מאמי אולי תנסי לרוץ? אני לרוץ? השתגעת אין סיכוי שאני מצליחה יותר מ5 דקות. 

בערב שכבתי במיטה חושבת על היום שעבר ופתאום נזכרתי בעצמי אומרת ״אין סיכוי שאצליח״, כעסתי על עצמי כל כך, מזה אין סיכוי? יש דבר שאני יכולה לא להצליח בו אם ממש ארצה? אין! 

קמתי בבוקר והתחלתי לדבר עם עצמי, את תצליחי, זה בכיס שלך, קטן עליך, חיזוקים אישיים.

עליתי על ההליכון והתחלתי לרוץ.

לא אגיד שלא היה קשה, היה קשה מאוד אפילו אבל לא ויתרתי אפילו לא לשניה.

ביום הראשון הצלחתי לרוץ 2 קילומטר וביום השני הוספתי עוד חצי קילומטר, גם שההתקדמות הייתה איטית כל כך הייתי גאה בעצמי על עוד 3 דקות של ריצה, כי הצלחתי.

ככה התאהבתי בהרגשה של אחרי הריצה, אחרי ההצלחה, היה לי כיף להציב מטרה ולהשיג אותה.  

ככל שאני מתקדמת עם החיים, עם ההבנה שלי בספורט, בתזונה נכונה אני מבינה שיש לי הרבה השראות, אין משהו אחר שאני יכולה להצביע עליו ולהגיד ככה אני רוצה, ויותר מזה אני גם לא חושבת שצריך להיות משהו כזה, אני ניזונה מכל כך הרבה דברים, לוקחת מכל אחד שעובר בדרכי משהו, רע או טוב, העיקר לקחתי. 

מחשלת את עצמי בניסיונות, לפעמים כושלים, לפעמים מוצלחים.

הדרך הטובה ביותר להצלחה היא הניסיון האישי, אני לא מפחדת – לא מהכישלון, לא מהדעות של אחרים ולא מההצלחה.

אני מאמינה בעצמי כל בוקר מחדש, בוחרת בחיים, בוחרת בי.

אני מי שאני רוצה להיות  ובוחרת להיות, טובה יותר, מוצלחת יותר, רצינית יותר.

לא נמאס לכן להגיב לעצות החברה שמסביב? 

לי נמאס.

תהיו אתן, לא מה שהחברה מכתיבה לכן להיות.

אם אסתכל כמה שנים אחורה על החיים שלי אני יכולה להגיד בפה מלא שעשיתי שינוי, אני כבר לא אותה שי שהייתי פעם, אני בחרתי להיות אני,

ואין יותר כיף מלהיות מי שאני, בלי מסיכות, בלי הצגות, מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים.

בואו נאהב את עצמנו כמו שאנחנו כי ככה אנחנו הכי יפים.

בואו נהיה ההשראה של עצמנו.

אוהבת אתכם איך שאתם XOXO

שיתוף פוסט זה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email