שרירי בטן, סקוואטים ומה שביניהם

אני מתאמנת כבר די הרבה זמן, שנתיים וקצת, מאז שהבנות שלי נולדו, בעצם תכף כבר 3 שנים וואו איך שהזמן טס, התחלתי ב3 פעמים בשבוע, שעה אימון שכלל כמעט הכל- קפיצות, TRX, עבודה על שרירי בטן, עבודה על שרירי הישבן וכל מה שמתלווה לזה, מתאמנת אבל לא רואה תוצאות יותר מידי, אין לי קוביות בבטן, הישבן לא כל כך מוצק והידיים עדיין רועדות שאני מוחאת כפיים בהתלהבות.

לא הבנתי אז שהספורט הוא אומנם חשוב מאוד אבל התזונה יותר חשובה, והשרירים יוצאים החוצה ואומרים שלום לעולם רק שאני אוכלת נכון.

מה חשבתי לעצמי אז, שהייתי מתאמנת בבוקר ובערב אוכלת המבורגר בטענה שהתאמנתי היום אז מותר לי.

ככה חשבתי לפחות.

קמתי בוקר אחד ואמרתי לעצמי אני חייבת שינוי, לא יכול להיות שאני משקיעה כל כך ואין תוצאות, או לא כמו שאני רוצה לפחות, ואז, הפעלתי את משרד החקירות האישי שלי והתחלתי לחפש ולחקור אודות אורח חיים בריא, הייתי שומעת הרצאות, קוראת מאמרים, אינסטגרם, פייסבוק, גוגל וכל מי שרק רצה לתת לי מידע, החלטתי לנסות, מה אכפת לי בעצם, להפסיד אני לא אפסיד.

באמת הבנתי שלהוציא רק את הזירו זה טוב אבל לא מפסיק טוב, ולא הייתה ברירה אלא להיפרד לשלום ממגירת ההפתעות שלי, וכך עשיתי.

ישבתי במטבח ריק כמעט ועצוב ולא האמנתי לעצמי שאמרתי – מתחילים דרך חדשה.

הדרך היא לא קלה, ההחלטה של- זהו אני רוצה משהו אחר בחיים שלי, משהו טוב יותר היא לא החלטה קלה, כי קצת קשה לנו להבין את התפישה הזאת – למה זה בכלל טוב יותר?

מה יותר טוב מעוגיות שוקולד צ'יפס?

אז זהו שהיום אני אומרת בפה מלא – זה כל כך הרבה יותר טוב!

הכל אצלי השתנה, פתאום לא הייתי צריכה לדאוג לדיאטה ולנסות כל מיני דיאטות שאני שומעת מאחרים – 17 הימים, דיאטת אבטיח, דיאטת כרוב ועוד כל מיני כאלה.

תאמינו או לא, הכל ניסיתי אבל תמיד חזרתי לאוכל, תמיד הדחף של "וואי איך בא לי פסטה שמנת מוקרמת", תמיד נשברתי.

אני חייבת לומר שהיום אני לא מאמינה גדולה בדיאטות, יש כל כך הרבה סוגים, אבל תמיד אחרי ירידה גדולה תגיע העליה הגדולה.

מניסיון, מאחת שגדלה בבית שחי ונושם דיאטות, תמיד אבל תמיד כל מה שירד חזר.

בחודשיים או בשנה תמיד חזר.

לקחתי החלטה לנסות משהו חדש, החלטתי לאכול נכון ומסודר, לאכול בריא, ובלי יותר מידי לחשוב על דיאטה פשוט ירדתי במשקל, ואגב אז התחילו לצאת כל הקוביות והשרירים שעבדתי עליהם כל כך קשה בשנתיים האחרונות, אני חושבת שזאת הייתה הנקודה שבאמת התאהבתי בספורט, שבאמת יכולתי לקרוא לעצמי – מכורה.

רק אז באמת התחלתי לראות את התוצאות שכל כך רציתי, הסתכלתי על עצמי במראה ואמרתי "אני מרגישה שלמה". מאותו רגע, ההחלטה של לתת לעצמי שעה ביום הייתה קלה, שעה שהיא רק שלי, שעה שעושה טוב לנשמה, ובכלל לא היה לי משנה אם ישנתי שעתיים בלילה או אם יש לי מבחן באותו יום, אם הילדה חולה או אם צריך לקחת את אחד הילדים לחוג.

קודם כל מילאתי את תפקידי כאמא וכרעיה ואחר כך, בכל הסדר יום המשוגע שלנו, פיניתי לעצמי שעה של כיף.

כן כן, גם אתם שחושבים מה כיף בזה זה עינוי, אז זהו שיכול להיות שקשה לקום מהספה, ולמי בכלל יש כוח לצאת מהמזגן בחום הזה, שתדעו שאין כמו ההרגשה של אחרי אימון, אין כמו להרגיש גאה בעצמך על כך שעשית משהו גם כשקשה לך, להיות גאה בעצמך שקמת מהספה נעלת נעלי ספורט ועשית משהו למען עצמך.

אז בואו נניח לכל הדיאטות המהירות רגע בצד ונתחיל לשנות את אורח החיים שלנו, אני מבטיחה שכולכם תראו תוצאות בדיוק כמו שאני ראיתי, לחלקנו זה יקרה מהר, ולחלקנו זה יקח קצת יותר זמן, אבל אסור להתייאש, בואו ניתן הזדמנות אמיתית לגוף ולנשמה שלנו להתמכר למשהו חדש, אחר וטוב.

אל תדאגו יש כל כך הרבה מה לאכול, אוסיף את כל המתכונים של האוכל שאני מכינה בבית.

אתם יכולים כבר למצוא כמה מתכונים תחת

קטגוריית -תזונה, ואל תשכחו לשלוח תמונות של מה שאתם מכינים.

שבוע מקסים עם התחלות חדשות.

שיתוף פוסט זה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email